א. עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה לְסַדֵּר תִּקּוּן־חֲצוֹת וְלַעֲסֹק בְּהַתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְבָרֵר הַטּוֹב מִן הָרָע, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַזִּכָּרוֹן הָאֲמִתִּי, לִזְכֹּר תָּמִיד תַּכְלִיתוֹ וְסוֹפוֹ הַנִּצְחִי וּלְאַדְבְּקָא מַחֲשַׁבְתֵּיהּ תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וּלְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב וּמְגַלְגֵּל עִמּוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל הוּא כְּדֵי לְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים בְּכָל עֵת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי. וְעִקַּר קִיּוּם הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם, הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד: (לק"א סי' נ"ד בסוף)

ב. קִימַת חֲצוֹת הוּא הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְהוּא מְסֻגָּל כְּמוֹ פִּדְיוֹן: (לק"א סי' קמ"ט)