א. צָרִיךְ לְשַׁבֵּר אֶת הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת. הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא לִכְלַל כַּעַס, לֹא יִפְעֹל בְּכַעֲסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, רַק אַדְּרַבָּא, יִתְגַּבֵּר אָז בְּרַחֲמָנוּת גָּדוֹל עַל זֶה שֶׁרוֹצֶה לִכְעֹס, וְיַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְלִתְפֹּס בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֶת הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. וּבְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן וּלְהַשִּׂיגוֹ, כְּפִי שֹׁרְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק: (לק"א סי' י"ח אות ב')

ב. עַל־יְדֵי בִּטּוּל הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי זֶה מְקַבְּלִים הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, וַאֲזַי זוֹכִין לְמַנְהִיג אֱמֶת, שֶׁיְּרַחֵם עַל הָעוֹלָם לְנַהֲגָם כָּרָאוּי, לְהָבִיא כָּל אֶחָד אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאַחֲרוֹן: (שם)