א. צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם. וְלֹא יִהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, רַק יִבְרַח מִן הַכָּבוֹד, וַאֲזַי הוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹקִי. וְאָז אֵין בְּנֵי אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו. אֲבָל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹקִי. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּבוֹד, הַכֹּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים, מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה. וְחוֹלְקִים עָלָיו, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה: (לק"א סי' ו' אות א')

ב. עִקַּר הַתְּשׁוּבָה – כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק וְיִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים הַבָּאִים עָלָיו, וּבָזֶה הוּא מְמַעֵט הַדָּם שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי וְזוֹבֵחַ יִצְרוֹ הָרָע, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹקִי הַנַּ"ל: (שם אות ב')