[א]. צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, רַק יַאֲמִין בְּכֻלָּם. כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּאִים בְּדַעְתּוֹ עַל הַצַּדִּיקִים מֵחֲמַת הַמַּחֲלוֹקוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם וּשְׁאָר קֻשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עֲלֵיהֶם, הַכֹּל בָּא עָלָיו מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בְּטִפֵּי מֹחוֹ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה רוֹצִים לְגָרְשׁוֹ מִן הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים וְהַנִּצְחִיִּים, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם. וְצָרִיךְ לָחוּס עַל עַצְמוֹ וְלִקַּח לְעַצְמוֹ תּוֹכָחָה וּמוּסָר מִזֶּה בְּעַצְמוֹ, שֶׁנּוֹפְלִים בְּלִבּוֹ קֻשְׁיוֹת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יָשׁוּב אֶל הָאֱמֶת. וְעַיֵּן בְּאוֹת צַדִּיק סִימָן ח': (לק"א סי' ה' אות ד')

[ב]. צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד אַחַר כָּל זְכוּת וְדָבָר טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו וְהַמְבַזִּין אוֹתוֹ, וַאֲזַי יִהְיֶה נִצּוֹל תָּמִיד מִמַּחֲלֹקֶת. וְעַל יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה כֶּתֶר יָקָר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת: (לק"א סי' ו' בסוף)