א. עִקַּר הִתְהַוּוּת הַנֶּפֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין וְהָרְצוֹנוֹת הַטּוֹבִים שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְהַגִּיעַ אֶל מַדְרֵגָה לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, עַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין אֵלּוּ נַעֲשָׂה נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה: (לק"א סי' ל"א בסוף בד"ה "זווגן והצטרפותן" וכו')

ב. אַךְ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, צָרִיךְ לְדַבֵּר בַּפֶּה הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה פּוֹעֵל שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשָׂה בַּקָּשָׁתוֹ וְיִזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהוּא נִכְסָף. וְזֶהוּ מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁצְּרִיכִין לָשׂוּחַַ וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וּלְדַבֵּר בְּפֶה מָלֵא הַכִּסּוּפִין וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיְּמַלֵּא לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים שֶׁלּוֹ הַטּוֹבִים, וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לִפְעֹל מַה שֶּׁצָּרִיךְ: (שם ד"ה "וזה בחינת נקדות הכסף" וכו')