א. מוֹכִיחֵי הַדּוֹר שֶׁהוֹלְכִים וּמוֹכִיחִים הַדּוֹר כְּדֵי לְהַחֲזִירָם לַמּוּטָב, הֵם מַמְתִּיקִין הַדִּינִים וּמַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. אֲבָל כְּשֶׁחַ"ו הָרָע שֶׁל הַדּוֹר גּוֹבֵר, עַד שֶׁמְּקַלְקֵל אֶת הַתּוֹכָחָה וְהַמּוּסָר, מִזֶּה נִתְקַלְקֵל שְׁלוֹם הָעוֹלָם וְעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה גֵּרוּשׁ חַ"ו, וְנַעֲשָׂה מַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם: (לק"א סי' כ"ב אות א')

[ב]. אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל תּוֹכָחָה וּמוּסָר מִמּוֹכִיחַ אֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי הָאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת יָדַיִם לְקַבֵּל הַמּוּסָר עַל יָדָם. אֲבָל עַל־יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה חַ"ו, הוּא בָּא לִכְפִירוֹת וְלֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת וּלְכַמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל הַמּוּסָר שֶׁל מוֹכִיחֵי אֱמֶת. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה מְאֹד שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל חַ"ו, כִּי הָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה וְהִיא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה. וְאָז יִשְׁמַע וִיקַבֵּל מוּסַר אֱמֶת וְיָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ: (שם אות ב')