[א]. עַל־יְדֵי רְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שׁוֹמְרִים אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים, וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁמָר מֹחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּמְקַבֵּל שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (לק"א סי' ל"ה אות ט')

[ב]. צָרִיךְ כָּל אָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת אִם הוּא דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהַסִּימָן שֶׁל דְּבֵקוּת הוּא תְּפִלִּין: (לק"א סי' ל"ח אות א')